יצירת מציאות מתחילה במציאות וירטואלית

 "מציאות וירטואלית" כשמדברים על יצירת מציאות? כל דבר שנכנס לחיים שלנו "חלמנו" עליו קודם. הרבה פעמים אנחנו מספרים על הדבר שנכנס לחיינו כ"התגשמות חלום" או  "זה תמיד היה החלום שלי". אם נביט על תהליך היצירה של בעלי מקצוע – מעצבים, או אומנים שונים, בשלב הראשון ליצירה שלהם עולה באומן רעיון, איפה הוא עולה? בדמיון, רעיון וירטואלי. אם האינדיקציה שלנו לממשות הדבר, היא רק מצב פיזי שלו, כשאפשר לאחוז בו,אזי רעיון או דמיון נתפס כמצב לא אמיתי שאין בו ממש, אבל, מבחינת האומן, זו מציאות ממשית לגמרי, הוא רואה אותה,חיי אותה בד"כ גם במצב של תלת ממד, לעיתים בשלב ראשוני הוא מוריד את הרעיון כסרטוט לנייר, זה רק עוד שלב בהפיכת הרעיון מוירטואלי לפיזי, הרי גם סרטוט הוא עדין רק שלב בתהליך שלא ניתן להשתמש בו אך הוא כבר שלב יותר מוחשי, פסל רואה בגוש חמר את הדמות שבדמיונו ורק אז מתחיל ללוש לחתוך ולפסל, מעצב מוצר, מבין צורך של אנשים ורואה בדמיונו פתרונות אפשרים לפני שהוא יוצר את הדבר בחומר, בשלב ראשון הוא יוצר אותו ברמה הרעיונית, האנרגטית, כלומר, הוא נכנס למצב של בחינת החיים עם המוצר ושימוש של המוצר אבל כרעיון, איפה? בראש/בדימיון/ במציאות וירטואלית, כך שאפשר להתייחס לכל רצון שלנו להכניס דבר מה לחיינו, כרעיון שנמצא בשלב הראשוני שלו, במצב גולמי, במעבדה הוירטואלית שלנו, שקיימת בראש שלנו. בעיני רוחנו ויוצרים ואומנים כבר מעריכים את המצב הזה ומבינים כמה הוא מקום אמיתי לגמרי,ןמבינים שזהו המצב בטבעי לדברים  עומדים להתגשם במציאות החומרית.

לכן מציאות וירטואלית היא כל חוויה שאנחנו נכנסים אליה בדמיון שלנו, ואנו חווים אותה כרגע כרעיון שישרת אותנו, אך עדין לא ניתן לגעת בו בעולם הפיזי, מציאות זו גורמת לנו כבר עכשיו לתחושות ורגשות. מציאות וירטואלית אם כך, היא גם כל מחשבה שמעלה בנו תסריט של זיכרון מהעבר או תסריט מפחיד על מציאות עתידית. כשעולה בעיה או מצב שאנחנו רוצים לפתור, אנחנו מתחילים לראות בעיני רוחנו צורות של פתרון לטפל בעניין, אך אנחנו חיים את הפתרון בשלב ראשוני, במציאות וירטואלית. בה אנו בודקים כל מיני תרחישים של מציאויות מדומות אפשריות, לעיתים אנחנו מפחידים את עצמנו איתם ולעיתים משמחים את עצמנו בעזרתם, תלוי מה אנחנו מיומנים יותר לראות תרחישי זוועות? או או תרחישים עם הפי אנד?, לעיתים אנחנו כל כך מורגלים בצורת מחשבה מסוימת של שימוש שלנו במציאות וירטואלית  שזה מקבע אותנו ומפריע לנו ליצור חוויות חדשות אך זה בהחלט ניתן לשינוי.

מכירים את הדוגמא הזו?

דוגמה נוספת לשימוש במציאות וירטואלית, כחושבים על החופשה, בתאילנד למשל, אנחנו נכנסים בראש/בדמיון לנופים הפסטורליים, לים, לעצי הקוקוס, לנשים התאילנדיות שיעשו לנו עיסוי בכפות הרגלים, לפעמים אנחנו נהנים מהשלווה שמתפשטת בנו רק מלדמיין עצמנו יושבים בכיסא המטוס, במציאות זו ניתן אפילו לחוש את מתיקות של הרגע, לחוות חוויה פיזית לגמרי שנרגיש בכל הגוף גם אם אנו יושבים בכלל במשרד אפרורי כשברקע הבוס המעצבן צועק בטלפון, מי מאיתנו לא החזיק בדמיונו מחשבה הפוכה למה שמתחולל מחוץ לראשו וחווה חוויה הפוכה למה שכל השאר סביבו חווים? ככה ניתן במשרד משעמם לדמיין את האננס המקולף בסילסול או המנגו הארוז בקליפת בננה ולהתחיל ליצור את הטיול הבא,  כשמבינים שמציאות ווירטואלית היא מקום ממשי שניתן ליצור בו, והוא המפעל שלנו ליצירה, אנו נרצה לבלות בו יותר, אך אם לא נאמין בו, יהיה קשה ליצור מציאות רצויה, אם הקושי שהמציאות הפיזית מקרינה מולנו כרגע מפריע לנו להאמין במציאות הווירטואלית אנחנו נתקשה ליצור שינוי, אנחנו מאבדים את הכוח שלנו, כי כל הכלים שלנו נמצאים במעבדה הווירטואלית, שהייה בה עוזרת  לנו למשוך הנחיה והשראה שתוביל אותנו בקלות רבה יותר לעבר מציאות פיזית חדשה, חוק המשיכה עוזר שזה יקרה, הפוקוס שלנו מושך עוד חוויות  שמתגבשת לידי סינכרוניים, מפגשים, רעיונות ודרכים שמביאים אותנו למציאות הפיזית הרצויה.

מה מפריע למציאות וירטואלית להתממש במציאות הפיזית?

חוסר אמון ברעיון , פיקפוק, נקודת מבט שאומרת שהמציאות ווירטואלית היא לא מקום אמיתי, התפיסה שלהגות בחלום/רעיון הוא בזבוז זמן ומשאבים, הימנעות משהיה במצב חלום, חוסר הבנה לחשיבות מצב יצירתי וומשמעותי זה, כשלא רואים במצב מעבדה /מפעל הפרטי שלנו לייצור מציאות פיזית, כשמאמינים למה שחינכו אותנו- שלחלום זה לא פרודוקטיבי ומיותר

,כשמאמינים רק במצב של עשיה, עשיה בהמון מאמץ , בעבודה קשה, תפיסה שלחלום זה לחלשים, תפיסה שחלומות זה פנטזיה בליתי אפשרית, מחשבה כמו "חבל שנתאכזב כי זה לא יקרה" אז לא כדאי להנות מהמחשבות על הרצוי, תפיסה שזה רק לבזבז את הזמן שיכולת להשקיע בעשיה פוריה, תפיסות כמו-חולמנות לא מובילה לשום מקום , התפיסה שמדמה אנשים חולמים לאנשים מנותקים מהמציאות. מעופפים ועוד.. חינוך ללמידה של מקצועות מעשיים שמרוויחים בהם יותר כסף,  במקום ממקצועות הרוח שמחברים לרגש. עידוד למוטיבציה גבוהה במקום עידוד לפעולה מתוך השראה –כשמנתקים את החיבור לדחף לאינטואיציה ולא הולכים אחרי תחושת הלב והבטן ,. הצורך לדעת מראש בוודאות שזה יצליח והרצון בטחון ופחד מחוסר הצלחה הרצון לעשות את זה ישר בפעם הראשונה נכון, כשלא ערים לאמונות המגבילות, למחשבות מחלישות ופחדים שמבוססים על כשלונות העבר,

כשעובדים עם מציאות וירטואלית אין שום גבולות ואין שום הגבלות, אפשר לדמיין כל דבר, כל מה שאנחנו יכולים לדמיין אנחנו יכולים למשוך וליצור, כל מה שאנחנו מאמינים שאפשרי אפשרי, כשאנחנו מוותרים רגע על הצורך לדעת איך הדבר יקרה ומאפשרים לעצמנו להיות מודרכים ע"י הרגשות הטובים שלנו ע"י האינטואיציות שלנו והקול הפנימי שלנו שיודע, היצירה משתפרת להפליא, כשאנחנו מפליגים על גלי החלום ונותנים דרור לרעיון להתפתח בראש שלנו, מאפשרים להשראה מהחלק הרוחי שלנו לקחת אותנו בדרך משמחת ומפתיעה, אין גבול ליצירתיות שלנו. נתינת "זמן אוויר" לרעיונות שלנו מגביר את כוח המשיכה שלהן, חוק המשיכה יגיב על המיקוד שלנו, ויביא לנו עוד חוויות בהתאמה. חשוב מאוד לציין ולהדגיש שאין זה אומר שאין צורך בפעולה ובעשיה, יש תמיד צורך וכייף אפילו בעשיה אך כשהעשיה מגיעה מהמקום הקשוב מהשראה, מחיבור הכל נראה אחרת העשיה הרבה יותר קלה ונעימה והמטרה מרגישה נוחה יותר.  נחווה סינכרוניים עם אנשים ומצבים שיתאימו לחלומות שלנו, הם יראו לנו או יביאו איתם  פתרונות לשאלות שלנו, צירופי מיקרים יכנסו לחיינו ויבאו לנו הזדמנויות שונות להתקדם צעד צעד לעבר המציאות הפיזית המשמחת וככה כל הדרך הופכת לחוויה נעימה בדרך אל החלום – חלומות מתגשמים.

אהבתם?
למה שלא תשתפו עם חברים?

שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי

הדיל הוא כזה – אתם תשאירו לי כאן את המייל שלכם, ואני אשלח לכם פוסטים מעניינים

גלילה למעלה